אני והשפה הקוריאנית

ליאור, מה גרם לך להתאהב דווקא בקוריאה ובשפה הקוריאנית?

זוהי שאלה שקיבלתי לא מעט פעמים בחיי בעקבות המעבר לכאן, והתשובה תמיד ארוכה יותר ממה שאפשר לענות בשיחת חולין.

זה התחיל מיפן

אני בכלל התחלתי מיפן ויפנית. באזור שנת 2009 גיליתי לראשונה מה זה אנימה, והתאהבתי די מהר. מאז במשך כ-11 שנה התחביב העיקרי שלי היה להכין כתוביות לאנימה יפנית. למדתי יפנית דרך התחביב, הייתי בקורסים כאלו ואחרים, למדתי עצמאית באינטרנט ואפילו נסעתי ליפן ללמוד במשך 10 שבועות בשנת 2018. מהר מאוד אחרי האנימה נכנס גם הקייפופ לחיי, אבל מבחינת שפה תמיד חשבתי שיש לי משיכה גדולה יותר ליפנית. אמנם ב-2010 כן למדתי קוריאנית בתיכון שלי, אבל אחרי שהשיעור הזה הפסיק, כך גם אני שמתי אותה בצד והתמקדתי ביפנית.

מה גרם לשיפט?

בואו נגיד שהרצון לחזור לקוריאנית ולדעת אותה יום אחד תמיד היה שם. בכל זאת, קייפופ כן היה חלק עצום בחיי, לא פחות ובמידה מסוימת אפילו יותר מהאנימה. אז תמיד היה לי איזשהו קונפליקט פנימי, מה אני מעדיפה יותר. ואז... ואז הגיעה ההחלטה לבוא לקוריאה כדי לרקוד. משם התחלתי בעצם ללמוד את השפה מתוך תחושת "אני חייבת". אז מיד נרשמתי לקורס אונליין ו... ובכן, עדיין היה קשה. "זה לא כמו יפנית", חשבתי לעצמי.

ואז הדרמות... והתאהבתי

אחרי שעשיתי את הקורס אונליין והבנתי כמה שאני לא מצליחה לקלוט את השפה ולא זוכרת שום דבר, אמרתי לעצמי "טוב, כמו שביפנית היה לי את האנימה, אני צריכה להתחיל לראות דרמות קוריאניות בתור שיעורי בית כדי להתרגל לשפה". מיותר לציין שהתמכרתי בפחות מ-3 שעות (3 הפרקים הראשונים של הדרמה הראשונה שראיתי השאירו אותי עם הלסת על הרצפה. התחלתי מלראות את Memories of Alhambra לסקרנים מביניכם). מאותו הרגע ועד שעברתי לקוריאה לא היה יום אחד שלא ראיתי לפחות פרק אחד של דרמה כלשהי, והיו ימים שזה כל מה שעשיתי כל היום. מאחר וכבר לא היה לי את הזמן/הכסף להמשיך עם הקורסים, במקביל לצפייה בדרמות חזרתי על החומרים שלמדתי ודאגתי לעשות דואוליגנו כל יום לפחות 5 דקות. הדבר הנוסף שעשיתי היה ללכת ל"בית הראמיון" בירושלים כל פעם שיכולתי (וזה היה הרבה פעמים, זו ממש הייתה שגרת ימי שלישי שלי) על מנת לדבר שם עם הקוריאנים המקסימים. לא שבאמת הצלחתי לנהל שיחות בקוריאנית... אבל האם ניסיתי? ניסיתי!

מהרגע שהחלטתי לעבור לקוריאה, כל יום שעבר דאגתי לגעת בשפה. ידעתי שאני רוצה ללמוד אותה כשאגיע לקוריאה, ולכן לא ממש ישבתי שעות על חומרים חדשים, אבל עשיתי כל מה שיכולתי כדי להרגיל את עצמי אליה. שלא אקבל שוק כשאגיע, שאדע לפחות לדבר טיפה. ובאמת, כשהגעתי כבר התחלתי ישירות מרמה 2 והפתיע אותי כמה שהצלחתי להבין!

אז איך את לומדת?

אז דיברתי על כל מה שעשיתי לפני קוריאה, אבל מה אחרי קוריאה?

כמובן, הייתי בבית הספר לשפה באוניברסיטה החל מרמה 2 והמטרה שלי הייתה לסיים עד רמה 6 ברצף. כלומר: כל סמסטר לקבל ציונים גבוהים על מנת לעבור לרמה הבאה בלי לחזור על אף אחת פעמיים (הדרישות הן ממוצע מעל 70 ולא להיכשל בשום מבחן). מיד אחרי שצלחתי את מטרה זו, נכנסתי לתואר בבלשנות וספרות קוריאנית. בחיי שהיו לי רק 17 ימים בין סוף רמה 6 לתחילת התואר, ואני עד היום חושבת שאני משוגעת ותוהה למה עשיתי את זה לעצמי חחח (סתם, אני יודעת למה ואין לי חרטות!)

אבל זה?

זה רק קצה הקרחון של מה שאני עושה עם הקוריאנית כדי לשפר אותה.

אני די בטוחה שלא משנה כמה אני אתאר לכם, זה עדיין לא יהיה הכל, כי בשורה התחתונה כל יום אני באמת עושה משהו, איזשהו מאמץ עם השפה. בין אם זה להתרגל לדברים שאני מכירה, ובין אם זה ללמוד מילים חדשות. עד עכשיו אני כל יום נתקלת במילים שאני לא מכירה וצריכה ללמוד ולזכור.

לא משנה כמה זמן עבר מאז שהגעתי וכמה לא ידעתי קוריאנית, תמיד התעקשתי ותמיד אתעקש לדבר בקוריאנית ולא באנגלית. אני אלך לבדוק בפאפאגו אם צריך, ואחפש את המילים המתאימות ואשאל את הקוריאנים לידי אם מכירים ביטוי מתאים לסיטואציה ומה שאני רוצה להגיד.

אני פוגשת קוריאנים ומדברת איתם כמעט כל יום. בהתחלה הייתי צריכה לפגוש דרך אפליקציות, אבל עכשיו זה בזכות כל הסביבות שנמצאת בהן: הריקוד, חדר הכושר, האוניברסיטה וכו', אני פוגשת קוריאנים בכל מקום ודוחקת הצידה את האינטרוברטית שבי כדי להתעקש ולדבר כמה שאני רק יכולה.

מעבר לזה אני מאוד אוהבת דרמות, אבל גם וובטונים. בהתחלה קראתי באנגלית, ועכשיו יש כאלו שאני קוראת רק בקוריאנית (או במקרים של פנטזיה ודברים מסובכים יותר, קוריאנית ואז אנגלית לצד זה, מה שעוזר לי לקלוט וללמוד). גם קראתי כבר ספר אחד שלם נכון לכתיבת מילים אלו, ואני באמצע עוד כמה. כל פעם מנסה עוד קצת, ממשיכה עוצרת מתרגמת וכדומה. גם המחשב שלי כבר עבר לשפה הקוריאנית, ופשוט ה-כ-ל אני אנסה קודם כל לקרוא ולהבין בקוריאנית ואפנה לתרגום רק אם אני ממש לא מבינה.

אני לא אשקר, זה אינטנסיבי, זה קשה, זה להתרגל לכאבי ראש בניסיון להבין מה אני קוראת/שומעת. אבל יש לי יעד ומטרות ואני לא מתכוונת להוריד את הקצב. אני באמת ובתמים נהנית כל כך מהשפה הזו, נהנית ללמוד עליה דברים חדשים, נהנית להשתמש בה. בשבילי זו השפה הכי כיפית שאני יודעת!

עברית הכי נוחה כי היא שפת אם, כנ"ל אנגלית. אבל קוריאנית פשוט הכי מהנה בשבילי. וביום שאני אדע אותה כמו שאני יודעת אנגלית? וואי וואי.

זיקה להוראה

מאז שהייתי קטנה, אני זוכרת כל מיני מחשבות שהיו לי, על "איזה כיף זה יהיה להיות מורה". אבל אחר כך חזרתי בי כי "בית ספר" לא היה נראה כמו מקום כיף באמת לעבוד בו. ובכלל, מה אלמד? שום מקצוע לא עניין אותי מספיק. אבל המחשבות האלה מראות לי שתמיד הייתה לי משיכה להוראה. ובאמת, התחלתי מלהיות מורה לריקוד וגיליתי כמה אני אוהבת ללמד! אני אוהבת לפשט ולהסביר, ואני מרגישה סיפוק כל כך גדול כשהתלמיד/ה מצליחים להבין ולבצע ולהשתפר בזכותי.

לכן כשהגעתי לרמה מספיק טובה להתחיל ללמד קוריאנית, הרגשתי בדיוק אותו הדבר. התהליך הזה קרה בכזו טבעיות! אני מרגישה באמת שמחה גדולה וכיף גדול להעביר את הידע שלי הלאה ולעזור לאנשים ללמוד. הרי אמרתי לפני רגע כמה אני אוהבת את השפה הקוריאנית (כפי שגם ריקוד אני מאוד אוהבת) ולכן הכיף גדל פי כמה וכמה! פעם שאלו אותי אם לא משעמם אותי ללמד את אותו דקדוק בסיס מלא פעמים, והתשובה שלי הייתה לא! תמיד אומרים שהדרך הכי טובה ללמוד משהו על בוריו היא ללמד. אז זה בדיוק מה שקורה לי. ביומיום שלי אני לומדת קוריאנית מתקדמת לצרכים שלי, וכשאני מלמדת יש לי תירוץ לחזור שוב ושוב על הבסיס ולחזק אותו.

אתם תופתעו כמה דברים, גם בהתחלה, יכולים להתקיל אותי פתאום! שאלות על יוצאי דופן או מצבים שאולי לא נתקלתי בהם. זה מרתק, זה כיף, וגם אני לומדת המון תוך כדי שאני מלמדת את התלמידים שלי. מעבר לזה שיש גם הרבה דברים בקוריאנית שאני כבר "פשוט יודעת", ולא תמיד כזה קל למצוא את ההסבר המדויק בעברית, או התרגום המדויק (ורק בינינו, לפעמים בשיעורים אני פשוט שוכחת את העברית שלי). אך לעתים אני כן מוצאת איזה ניסוח חדש וטוב למשהו שחשבתי שאי אפשר לתרגם מדויק, ותלמידיי יעידו שאני מתחילה להתרגש כמו ילדה קטנה בחנות הצעצועים האהובה עליה חחח

כפי שמצאתי את עצמי בתרבות הקוריאנית, כך כמובן מצאתי את עצמי גם בשפה הקוריאנית. כי שפה זו תרבות ותרבות זו שפה. והקוריאנית הפכה להיות חלק עצום ובלתי נפרד מחיי. איזה כיף שזו העבודה שלי!